פסק-דין בתיק ב"ל 39258-04-12

בפני בית הדין ערעור על פי חוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 על וועדת אי כושר לעררים מיום 4.4.12 אשר דחתה את הערר מטעם המערער וקבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר, זאת לאחר שעניינו הוחזר אליה בפסק דין בהליך 42974-11-11 בהסכמת הצדדים.

העובדות

1.      המערער יליד 1949, נשוי ו אב לארבעה בגירים, אינו עובד החל משנת 2002.

2.      בחודש 2/2011 הגיש המערער תביעה לנכות כללית .

3.      ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 62%, על לקויות שונות לרבות מפריצת דיסק בחוליות הצוואר , בגב תחתון ,מצפיפות עצמות כתפיים  ומבעיה בברכיים - הכל כפי שנקבע בנכות הרפואית שנקבעה לו. לטענתו אין לו יכולת לעמוד זמן ממושך או לשבת זמן ממושך, מצבו מחייב אותו לשלב הליכה וישיבה. הועדה התייחסה למגבלות אלו מפורשות בתיאור יכולותיו.

4.      עד לשנת 2002 ובמשך כ-30 שנה עבד המערער כאינסטלטור שכיר אצל קבלן.

5.      בנוסף, המערער עבד כחשמלאי תקופה שנמשכה כחצי שנה.

6.      המערער למד 12 שנות לימוד, דובר קורא וכותב ערבית ואינו דובר עברית.

טיעוני הצדדים

7.      הצדדים  הסכימו בדיון מיום 24.1.13 למתן פסק דין על ידי שופט.

8.                  עיקר טיעוני המערער :

א.         המערער טוען כי הוועדה לא פעלה על פי פסק הדין, בו נקבע  " בהסכמת הצדדים עניינו של המערער יוחזר לוועדת עררים (אי כושר) על מנת שזו תשקול את עמדתה במחדש לאור העובדה כי המערער, יליד 1949 לא עבד משנת 2003. המערער יוזמן לוועדה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת".

                        על כן לטענתו יש להחזיר עניינו לוועדה בהרכב אחר, משהוועדה "נעולה" בדעתה.

ב.         הוועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות התיצבותו בשירות התעסוקה מבלי שהשירות מצא לו תעסוקה, עקב גילו.

            ג.          לטענתו היה על הוועדה לנמק באופן ברור "בלשון בני אדם" כמוגדר בפסיקה.

9.         עיקרי טענת המשיב כי:

הוועדה התכנסה על פי הנחיות בית הדין וציינה כי גילו אינו משמש כנגד הקביעה לעבוד עבודות קלות, בהחלטתה הקודמת ,וכך גם לבי העובדה כי לא עבד מ-2003, על כן לא נפל פגם בדחייה. פסק הדין קויים לטענת המשיב .

הכרעת הדין

1.      בטרם נפסוק, נביא את החלטת הועדה לאי כושר, לאחר מתן פסק הדין ,  כלשונה: